על מנהיגות עגולה

את היומיים האחרונים ביליתי בסמינר בצפון עם הצוות המוביל של נק מפגש

אל הסמינר הזה הגעתי ביום הראשון של הווסת

מי שמכיר נשים באופן כללי ונשים עם אנדומטריוזיס בפרט יודע שהיום הראשון של הווסת זה ממש לא יום שכדאי להיות בו מחוץ לבית

עד עכשיו הצלחתי איכשהו להימנע מסיטואציות כאלה

ובהתמדה רבה יצרתי שני עולמות מקבילים בחיי

העולם של יובל החזקה, המקצועית, הסבלנית, שמנהלת ומובילה, חדה במחשבה, חברותית ונגישה 

והעולם של יובל החלשה, שיושבת בבית, עם שמן קיק ובקבוק חם, לא מעוניינת בשום תקשורת או חברה ולא יכולה להחזיק את חוט המחשבה ברור ליותר משתי דקות.

פתאום מצאתי את עצמי מתערבבת בין העולמות האלו

נעה בין גלים של כאב פיזי ורגשי

בין הרצון להיות מקצועית וסמכותית לבין הדחף לבכות ללא הפסקה

בין התמיכה המדהימה שקיבלתי מהצוות המהמם הזה (באמת, זה לא נתפס) לבין הפחד שירחמו עליי

פגשתי בתוכי קולות חסרי ביטחון שאמרו לי 

ש"אולי עכשיו טל ונמרוד יבינו שאת לא מתאימה לפה בכלל, שאין לך מה לתת באמת"

וש"בטח נועה תחשוב שאת מנהלת גרועה כי יש לך קשב של דג מת" 

וש"כנראה היה עדיף להם להביא מישהי בריאה לחלוטין לתפקיד הזה".

במעגל הסיכום כבר הייתי בקצה

הדמעות התחילו לרדת וזה אפילו לא היה בכי מתוק ומוחזק זה הפך לממש בכי אמיתי טוב כזה

ושיתפתי את המעגל על המתח הזה שאני חווה

על הפחד להיות לא מספיק מקצועית

על הקושי להיראות בפגיעות ובחולשה שלי 

על הקולות הכואבים שנשמעים בתוכי

ואחד אחת הם הזכירו לי

כמה זה יפה להיות אמיתית

כמה שזה לא מוריד מהמקצועיות או הסמכותיות שלי

שזה אפילו נותן השראה.

ואז חשבתי על מנהיגים ומנהיגות שאני מכירה

והבנתי שראיתי בחיי בעיקר מנהיגות מוחזקת, לינארית, עם פנים חתומות ומבט חודר

ושדווקא הייתי רוצה לראות מודל אחר של מנהיגות בחיי

מנהיגות עגולה, מחזורית

מנהיגות שנותנת מקום לכל החלקים שבנו

שיודעת שגם לחולשות שלנו יש ערך ממש גדול

שמותר ורצוי לקבל תמיכה לפעמים

שגם המנהיגות הכי טובות לא צריכות להחזיק הכל לבד.

תודה לא.נשים המדהימים האלו שאני זוכה לעבוד איתם

תודה על זה שאנחנו צועדים את המילים שלנו במעשים.

התיקון כבר פה.

בתמונה- כולם עושים דברים חשובים ואני עושה אהבה עם הבקבוק החם.