איכססס

״איכססס״

הן צורחות ומכסות את העיניים

משאירות רק חריצים קטנים להציץ.

לפעמים נראה שהן עושות את זה רק כי זה מה שאמורות לעשות כשרואות פות ולא כי זה באמת מגעיל אותן.

כמובן שהייתה הכנה (ובחירה) לפני שהראתי להן ציור מאוד מופשט.

ועדיין, איכס.

הן רק בכיתה ו' רובן עדיין לא מבינות את רוב המשמעויות שיש לאיבר הזה, אבל הן יודעות שהוא אמור להגעיל אותן.

ב-12 שנות חייהן הן כבר למדו שיש איבר בגוף שהוא מגעיל ודוחה ואסור לדבר עליו או לראות אותו ובטח שלא לגעת בו.

בדרך כלל עם עבודה מספיק עדינה מפלס החרדה ירד לאט לאט ואז פתאום תתגלה הסקרנות.

ובמקום ״איכס״ נגלה ביחד שהמקום הזה הוא ממש מיוחד, הוא הרי שער הבריאה בעצמו.

לפני כמה זמן יצאה פרסומת של תחתוני מחזור (מודי בודי) בה הראו נשים מדממות. ווסת. 

ככה, כמו שזה, אמיתי.

ואז קמו נשים בוגרות וצעקו ״איכססס״.

והלב שלי יצא אל אותן נשים, שפעם היו ילדות (כמוני) שלמדו שיש משהו מגעיל בגוף שלהן,

שיש משהו שאסור לדבר עליו, להראות אותו ובטח שלא להתגאות בו.

שלמרות שכולנו הגענו לפה בגלל המשהו הזה, וגם המשהו מהפסקה הקודמת

אסור לנו לתת לזה מקום.

וגם פה, דרושה בעיני עבודה עדינה, שכנראה תיקח עוד שנים, דורות אפילו. 

לגדל ולחנך בנות שאוהבות כל חלק בגוף שלהן,

שגדלות להיות נשים שאוהבות כל חלק בגוף שלהן.

גם כשכואב, גם כשמדממות, גם כש10 קילו יותר או פחות, גם עם שיער וגם בלי.

מגיע לנו לאהוב את עצמינו תמיד.